היהלום שבה

זקוקה למקום שיבינו אותה. זקוקה למרחב שבו יש מקום לכולה להיות. מרחב צלול שקוף שאפשר לראות בו הכל. את כל ההשתקפויות שהיא. רוצה להבין את עצמה. לגלות, להיזכר במה שיש שם מתחת. מתחת לכל השכבות של מה שיושב על ליבה ועל כתפיה. רוצה להעז ולקלף את השכבות שמכסות את האור שהיא. כשהיא מסתכלת במראה היא לא רואה אותו אבל היא יודעת שזה שם. יש שם רצון לדעת את עצמה. להבין. ואני יושבת כאן, איתה. מאפשרת את המרחב הזה, שמקבל את כולה. מקשיבה לה, משקפת לה את כל מה שאני רואה. אנחנו מתבוננות בזה יחד. גם היא השתקפות שלי. ורק מעצם השהיה הבוץ מתקלף והיהלום מתחיל להתגלות. בהתחלה קצת מבוישת, אחכ מתרגלת, מתנחמת מקשיבה למילים, מקבלת נקודת מבט חדשה. נושמת, מתרחבת ולומדת לראות את היהלום שבה. מגלה את החוזק והיופי שלה. אני מזמינה גם אותך לגלות.

פוסטים אחרונים
Search By Tags
Follow Us
  • Facebook Classic
  • Twitter Classic
  • Google Classic