על פחדים וחרדות

November 3, 2015

כל שנות הילדות וההתבגרות שלי עברו עלי תוך פחדים שהתגברו לעיתים לחרדות.
פחדים פחדים ועוד פחדים.
פחדתי מהמון דברים, זה ממש ליווה אותי לכל מקום.
פחדתי מהים (התמונה הזו עוד מלפני שאני זוכרת את עצמי, כשכל המשפחה נהנית על החוף אני תופסת את הסנדלים שלי ו"צה לאוטו") 
פחדתי מחושך
פחדתי להיות לבד
לבד בחושך זה כבר היה שילוב בלתי נסבל.
פחדתי ממחבלים, מגנבים, שיחטפו אותי, מחפץ חשוד, מתאונות דרכים ועוד 
חוויה מכוננת.
בהערכה גסה, לפחות 80% מהזמן הייתי מבוהלת.
להורים שלי היו את הכלים שהיו אז – בעיקר ניסו להשתיק אותם. 
"הנה תראי אין כאן כלום" , "את ילדה גדולה תפסיקי לפחד" , "תתגברי" ולפעמים גם קיבלתי עונש או הכריחו אותי להתמודד.
וככה למדתי להסתיר אותם. 
זה רק הגביר את הקושי, כי עכשיו לא רק שאת מבוהלת בפנים, גם אין את מי ואסור לשתף.
וככה עברו השנים.
מי שמכיר אותי לא נחשף לצד הזה, זה היה מחול השדים האישי שלי.

אני יכולה לספר על העבודה והיחס שכל אחד מהפחדים שלי קיבל בשנים האחרונות בתהליכים אישיים שעברתי.
ויש לי ידיעה ברורה, שאף אחד מהפחדים שלי לא "נפתר" ולא "התגברתי עליו" , הם כולם עדיין כאן, והם כולם שלי.
בזכות מערכת היחסים שיש בינינו היום והיכולת שלי להקשיב להם נותנת לי ולהם הרבה שקט. 
בגישת "התמקדות" לפיה אני עובדת ומלמדת, אנחנו לא מגרשים או משתיקים אף חלק שלנו. ההיפך. אנחנו לומדים לקבל אותו ולהתרחב מספיק כדי שיהיה לו כמה מקום שהוא צריך. 
הדרך שעברתי, והעובדה שהיום אני מלווה (בין השאר) תהליכי היכרות ועבודה רגשית עמוקה עם פחדים –מרגשת אותי כל פעם מחדש.
*

לפני שבועיים בעודי מתרגשת ומתארגנת לקראת נסיעה לסופ"ש ארוך בחו"ל קיבלתי תזכורת לקיומו של אחד הפחדים המשמעותיים שלי – חרדת הנטישה.

אני משתמשת במושג "חרדה" כשאני מדברת על הפחד הזה כי ככה הוא התנהג.
למי שלא חווה חרדה מימיו, אני יכולה לנסות להסביר שחרדה היא כמו פחד שנמצא ב"טנטרום" הוא עושה עכשיו כל שביכולתו לקבל תשומת לב ממני.
הוא משתלט על הכל וצובע את הכל הוא שולט בי ואין לו כוונה להרפות ולוותר. המסר שלו מאוד חזק והוא ישתמש בכל האמצעים שיש לו. 
והוא גם הצליח.
קושי להרדם, התעוררויות מוקדמות, "לופים" של מחשבות ותסריטים הגרועים ביותר.
זה מתיש זה מעייף והיו רגעים שנכנעתי וממש חשבתי לבטל את הנסיעה.

2 סשנים עברתי באותו שבוע אל מול החרדה הזו, כל אחד מהם גילה לי עוד על הפחד הזה, יכולתי לראות אותה, את זו החרדה שלא רוצה לסוע. ראיתי והרגשתי איך היא נאחזת ולא מוכנה לוותר.
הצלחתי לראות ולהבין את ההשלכה שהיא עושה וכמה היא דואגת. באמת.

למרות שהרגשתי הכללית השתפרה בעקבות הסשנים, "היא" עדיין לא נרגעה...
ליל הנסיעה הגיע, הכל כבר ארוז, יש לי 3 שעות לישון לפני היציאה לשדה התעופה והיא – ממשיכה בשלה.
מריצה תסריטי אימים בראש שלי מסבירה לי מה יכול לקרות לי ולבנות שלי בהעדרי... 
סבל.
ואז,תוך כדי דיאלוג איתה, הבהירות הגיעה, הבנתי ממה היא כל כך מפחדת.
פניתי אליה והודעתי לה – שהיא באה איתי לטיול, שאותה אני לא משאירה כאן, שאותה אני לא נוטשת.
היה אפשר ממש להרגיש את התנועה שקרתה באותו הרגע.
היא נרגעה מיד.
מאותו הרגע גם לא שמעתי ממנה, לא חוויתי תסריט אימים אחד בראש, לא דפיקות לב ולא כלום. כלום.
הטיול היה מוצלח במיוחד ועבר ללא שום ארוע חריג משני הצדדים.

כמה שאני גאה בה, שלא ויתרה על עצמה. 
(גם כשהיו קולות אחרים שצעקו וניסו להשתיק אותה, את זו ששוב "מחרבת הכל") 
וכמה שאני סומכת ובוטחת בגישה הזו.
עוד הזדמנות לחוות את ה"שיפט" הזה בעצמי. 
מודה על הזכות להרגיש את זה. ככה. עוצמתי ופשוט.
הקשבה, תשומת לב וקבלה רדיקלית של כל רגש. 

 התמקדות.

 

 

Please reload

Featured Posts

I'm busy working on my blog posts. Watch this space!

Please reload

Recent Posts

February 5, 2017

January 26, 2017

January 16, 2017

October 28, 2016

Please reload

Search By Tags
Please reload

Follow Us
  • Facebook Classic
  • Twitter Classic
  • Google Classic

 כתובת: כפר סבא

מייל. orlyyo@gmail.com  

נייד. 054-5292774

  • White Facebook Icon

  אורלי יאנג - להרגיש איתך © כל הזכויות שמורות